לא התאפקנו: ספרים שיצאו ב‑2016

לא התאפקנו והצטרפנו לטרנד: לחזור במנהרת הזמן עשור אחורה. ארבעה ספרים שיצאו ב-2016, בחרו לפרק את העבר בדרכים ביקורתיות ולא שגרתיות. קרן בנבנישתי מסירה את רוב התוכן מתוך קטלוג אוסף בורגלי, שבמרכזו פורצלנים יפניים שנאספו בבריטניה. בפעולת התערבותית פואטית, אך אלימה, היא משמרת קטעים וחלקי טקסט והופכת את הקטלוג למעין חורבה ארכיאולוגית. ב"האמנות של מוזיאונים" מקבץ אברהם אילת תצלומים ממוזיאונים ברחבי העולם לצד ציטוטים על תפקידם של מוזיאונים בהיסטוריה האנושית, ובודק כיצד העבר שלנו משתקף בדרך בה אנחנו בוחרים להציגו ולשמרו. "פרחי חורף 2016" אמנם יצא רק ב 2017, אבל הוא מתרחש כולו בחודשים שלפני - עידו ברקוביאר מתעד את הפרחים שצומחים בחלקות הצבאיות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. לצד כל תצלום, נרשם מיקומו לפי האזורים השונים, במסלול שנע בין גן הנעדרים, לקברי חללים, שמקום קבורתם לא נודע. הפרחים מפרקים את מסלול המוות הישראלי המוכר, ומייצרים מסלול אלטרנטיבי במרחב הכה טעון. ב׳עורב לבן׳, מגיבה כרמלה וויס לקריאה בתנ"ך. זו אינה תגובה עיונית או אקדמית, אלא אינטואיטיבית, חילונית, הלוקחת לעצמה רישיון לתמרון.

21.01.2026